חרדה חברתית אצל בוגרים - האם עדיין ניתן להשתנות?

אנשים רבים שנתקלים במושג של חרדה חברתית, מניחים לפעמים שזו בעיה שאפשר לטפל בה בעיקר בגילאים צעירים.  הבסיס להנחה הזאת היא שבגיל ההתבגרות עוברים תהליך בו לומדים כיצד ליצור חברים, מבססים את האישיות והמעמד החברתי. מתייחסים לגיל הזה כמו חלון הזדמנויות ללמידה שחשוב לנצל - דפוסי ההתנהגות והמחשבה עוד גמישים וניתנים לעיצוב. לכן במקרים בהם יש קושי חברתי בגיל הזה - ברור שחשוב להתייחס אליו ולנסות להתמודד איתו בכל הכלים האפשריים (עמותת רקפת היא דוגמה מצוינת).

החיסרון בגישה הזאת היא המחשבה שבבגרות דפוסי החשיבה והתנהגות כבר מעוצבים ונוקשים ולא ניתן לשנות אותם.  לפעמים התחושה היא שחלון ההזדמנויות נסגר, וצריך פשוט להשלים עם המצב הקיים ולנסות להוציא ממנו את המרב.  בניגוד לילדים/נערים, בבגרות אין הורים דומיננטיים ברקע שדוחפים לשינוי - ויש אפשרות להישאר במצב הקיים לאורך הרבה שנים. 

 

אדם בוגר עם חרדה חברתית שלא מרגיש שאפשר עוד להשתנות בגילו - יעדיף למצוא פתרונות כמה שיותר נוחים למצבים מלחיצים.  מבחינת עבודה הרבה יבחרו במשהו שלא דורש עמידה מול קהל, או התנהלות פנים מול פנים. לפתרון כזה קוראים בשפה - התנהגות מגוננת, או בצורה פחות רשמית - פטנט ("איך הביישן למד" עמ' 74).  פטנט הוא פתרון מיידי שמקל על בעיה עם שורשים עמוקים יותר.  פטנטים מורידים את סף החרדה בטווח המידי אבל מקבעים אותו לטווח הרחוק.  עם הזמן מפתחים תלות באותם פטנטים, והדבר מצמצם את רמת החופש של אותו אדם.  למשל בדוגמה עם העבודה - האדם יבחר רק משרות שהן לא דורשות דיבור מול קהל, ובכך יצמצם את טווח האפשרויות שלו.  עם השנים, צוברים עוד ועוד הגבלות/פטנטים כאלה עד שרמת הבחירה החופשית מצטמצמת למינימום. 

יש עוד המון דוגמאות כיצד חרדה חברתית משפיעה על החיים הבוגרים.  דוגמה נוספת שעולה רבות היא יצירת קשרים משמעותיים.  ככל שמתבגרים באופן כללי קשה יותר למצוא מסגרות חברתיות ולהתחבר לאנשים חדשים, זה נכון לגבי כל האוכלוסייה ולא רק לגבי אנשים עם חרדה חברתית.  אצל אדם עם חרדה חברתית, הקושי להשתלב בקבוצה חדשה יהיה הרבה יותר משמעותי וזה מאוד ירתיע מלנסות בכלל.  כמו חלון ההזדמנויות שצוין קודם, גם בנושא הזה יש תחושה שאם עוברים את גיל 30-40 בלי למצוא מסגרת של חברים וזוגיות - אז זה כבר אבוד.  אנשים רבים עם חרדה חברתית משתפים תחושות של בדידות והחמצה על כל השנים ש"התבזבזו" בלי לבסס קשרי חברות/זוגיות משמעותיים שיחזיקו לאורך זמן.

במרבית הפעמים חוסר ההצלחה לבסס קשר ידידות/זוגי משמעותי נובע מדפוסי תקשורת של אותו אדם.  לרוב האדם אפילו לא מודע לסיבות שמכשילות אותו מליצור קשרים, צריך נקודת מבט אובייקטיבית חיצונית כדי לראות את הבעייתיות בדרך בה הוא מתקשר עם אחרים. 

 

זה נכון שבגיל צעיר קל יותר לבצע שינויים, וככל שמתבגרים זה דורש יותר מאמץ ומודעות, אבל זה לחלוטין אפשרי גם בגיל מבוגר להצליח לשנות דפוסי תקשורת וחשיבה שמושרשים עוד מילדות.

כיום הגישה המקובלת להתמודדות עם חרדה חברתית (וחרדות באופן כללי) היא הגישה ההתנהגותית קוגניטיבית, באנגלית - CBT (הרחבה ב"איך הביישן למד", עמ' 83)    .  בקצרה, מה שהשיטה הזו אומרת היא שכדי להתמודד עם גורם החרדה, צריך להיחשף אליו בצורה הדרגתית ומתונה לאורך זמן עד שהגוף כבר מתרגל לנוכחות אותו גורם חרדה וזה נראה פחות ופחות מאיים.  יעילות ואיכות שיטת הטיפול הזו תלויה בכך שבונים סולם התמודדות מדורג וחכם בו רמת הקושי עולה בצורה מתונה עם הזמן. לכל שלב כזה בסולם בו מתמודדים עם גורם החרדה - קוראים חשיפה.

המטרה היא לאורך זמן לבצע כמה שיותר חשיפות כאלה ובהדרגה לייצר סיבולת לאותו מצב שגורם לחרדה.

 

העיקרון המנחה בשיטת - CBT הוא לנסות לחשוב/להתנהג אחרת במצב בו חשים חרדה, בתרגול מדורג לאורך זמן.  יש הרבה דוגמאות למצבים כאלה שצריך לתרגל בהקשר של חרדה חברתית: דיבור מול קהל, שיחה קבוצתית, ראיון עבודה, דייט, עימות וכדומה.  

הבעיה בתרגול דברים כאלה במציאות , היא שיש לכל אחד מהמצבים האלה השלכות גדולות על החיים של אותו אדם וזה לרוב מרתיע מלנסות.  צריך למצוא מקומות בהם אפשר להתאמן על מצבים כאלה בסביבה יותר בטוחה עם מינימום השלכות על חיי היום יום. 

 

אפשרות נוספת להתמודדות עם הנושא של פחד קהל היא דרך תרגילי תאטרון אימפרוביזציה.  זה סוג של תאטרון בו מאלתרים הכל - אין טקסט שמוכן מראש.  תרגילי אימפרוביזציה כוללים הרבה פעמים משחקי תפקידים, או אלתור מונולוג בנושא אקראי, ואפילו ציור. חשוב להדגיש שהמטרה בשימוש באימפרוביזציה בהקשר הזה היא לא למידת משחק מקצועית, זה רק כלי שמשתמשים בו לשיפור היכולת להופיע מול קהל בלי להתכונן קודם.  לתרגול אימפרוביזציה לאורך זמן  יש השפעה על תחושת הביטחון הכללית במצבים חברתיים.  דרך תרגילי התאטרון בקבוצה - אנשים לומדים לסמוך על עצמם יותר שלא משנה מה תהיה הסיטואציה, עם מי יהיו או מה יבקשו מהם לעשות  - הם יצליחו להגיב טוב גם בלי להתכונן. ההכרה הזאת מורידה המון מתח נפשי שכרוך בכל מפגש חברתי ומאפשרת להפנות את הקשב החוצה כלפי אנשים אחרים ולא רק פנימה לתחושות ולחצים שמרגישים.  כשהקשב של אדם מופנה החוצה - יש סיכוי גבוה יותר שיצליח להיות יותר פתוח כלפי אחרים ולפתח קשר משמעותי עם אחרים.

כלי נוסף מקובל לשיפור היכולת להתבטא בסיטואציה חברתית היא תרגול שיחה קבוצתית.  בשפה המקצועית זה נקרא קבוצת יחסים בין אישיים או דינמיקה קבוצתית.   בדרך כלל דינמיקה קבוצתית מתקיימת כשקבוצת משתתפים מתיישבת במעגל ומנהלים שיחה פתוחה בין המשתתפים.  המטרה בשיחה כזאת שהיא תהיה מקום בו כל משתתף יוכל להתאמן לתפוס את המקום בשיחה, להעלות נושא שיחה חדש, להשתלב בשיחה קיימת, להצליח לפנות ישירות לאנשים במעגל, להיות יותר כנה ופתוח מול אנשים שפחות מכירים וכדומה ולשתף דברים שלרוב נמנעים מלשתף אותם.  סביבה יחודית כזאת מאפשרת גם נקודת התבוננות אחרת של כל אחד על עצמו והבנה כיצד אחרים תופשים אותו, והאם הדרך בה הוא מתנהל בקבוצה משרתת אותו או מרחיקה ממנו אנשים?

בדרך כלל בכניסה לקבוצה כזו יש שחזור של צורות התנהגות וחשיבה שטיפוסיים לאותו אדם בחיים שלו - אך במסגרת הקבוצה אפשר לבחון את זה בצורה חיצונית ולנסות להבין ממה זה נובע וכיצד לשנות את זה. 

 

עמותת מים שקטים מציעה מגוון אפשרויות תרגול והתנסות של מצבים חברתיים לאנשים בוגרים (מעל גיל 18) עם חרדה חברתית.  לעמותה כמה סוגים של קבוצות: יש סוג המשלב שיחה קבוצתית ותרגילי תאטרון ויש גם קבוצות המתמקדות בשיחה קבוצתית בלבד.  בנוסף יש גם קורס יותר תאורטי לגבי הכלים של שיטת הטיפול ההתנהגותי קוגניטיבי (CBT).  פרטים נוספים ועמוד להשארת פרטים ניתן למצוא בקישור המצורף.

 צור קשר

רישום לפעילות
פנייה להתנדבות
להזמנת סדנה/הרצאה

This site was created with Wix.com

 © כל הזכויות שמורות לעמותת רקפת 2018

  • White Facebook Icon
  • White Instagram Icon
לוגו של עמותת רקפת - פרח הרקפת